ועד מקומי - קהילת מושב שרונה

כתשע שנים לאחר חידוש הישוב בשרונה פרצה מלחמת העצמאות, בימי המלחמה נמנו בשרונה 130 נפש כולל ילדים.

בשנת 1949 חובר המושב אל רשת החשמל.

ביוני 1949 נשלח מכתב ממושב שרונה אל משרד החינוך בתל-אביב ובו בקשה להקים בית ספר יסודי במקום, במכתב נכתב "נבקשכם בזה לסדר לנו בית ספר מזרם העובדים עבור 21 ילד: 15 ילדים בכיתה א..ו – 6 ילדים בכיתה ב..אנו מחכים לתשובתכם החיובית ומודים לכם למפרע",

באותה שנה החלה הקמת מבנה בית הספר תחילה לכיתות א-ב ולאחר שנה הורחב הבניין ל-4 כיתות, המורות הראשונות היו בנות שרונה: ברוריה רויטמן, מאירה שווננפלד ז"ל ותחיה מוסל,

בשנים אלה מתבצעת הכשרת הקרקעות בשרונה: סיקול ידני, חריש וזריעה תוך הגדלת כמויות המים המתקבלת בהדרגה:

1950 מיבנאל באמצעות חברת "שאב" האזורית.

1965 בשאיבה מהכנרת.

בראשית שנות ה-50 בעקבות קריאתו של ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון קמה תנועת " מן העיר אל הכפר ", שעודדה מעבר של תושבים עירוניים אל ההתיישבות החקלאית, התנועה פעלה במסגרת "תנועת המושבים" והובילה קליטת משפחות חדשות במושבים קיימים,

בתחילת שנות ה-50 מגיעה לשרונה קבוצת חיילים משוחררים מצה"ל חלקם עם משפחותיהם, נקלטים במושב ואוכלוסיית שרונה גדלה מ 32 משפחות ל 60 משפחות.

המשפחות החדשות משוכנות בצריפי עץ שנודעו בשם "הצריפים השבדים", צריפים בני 30 מ"ר.

בשנים אלה שירת את מושב שרונה רכב ציבורי, טנדר פורד בעל 50 כוחות סוס שמספרו היה 199, ילדי שרונה שלמדו בבית הספר ביבנאל, תפסו טרמפ בישיבה על כדי החלב, שהובלו משרונה אל המחלבה בקיבוץ דגניה.