חופית שלנו

פרשת וישב כתונת הפסים

"...וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו...וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים".

הוצאת הדיבה וכתונת הפסים, הם שתיים משלוש הסיבות שבגללם שנאו האחים את יוסף והן מעלות שאלה על התנהלותו ועל התנהלות יעקב בסיפור. התוצאות, בטווח המידי, הן קשות, אבל שווה לנסות להבין מה הייתה המטרה? וכך אולי נגלה שבטווח הארוך ייתכן שהושגה.

לאברהם נולדו ישמעאל ויצחק, הצעיר המשיך את דרכו והבכור הלך לדרך אחרת, ליצחק נולדו שני בנים יעקב הצעיר המשיך את דרכו והבכור הלך לדרך אחרת. ליעקב יש שנים עשר בנים. מאד טבעי שלפחות חלקם ילכו בדרך אחרת. ייתכן שכתונת הפסים של יוסף מטרתה לייעד לו את התפקיד של השמירה על כך שכל ה"פסים" השונים יישארו חלק מהמשפחה. האופן שבו הוא עושה את זה בראשית דרכו היא לא מוצלחת במיוחד, הוא מדווח לאביו על כל סטייה קלה של אחיו מהדרך כדי לוודא שכולם נשארים בפנים, אבל המטרה היא מטרה טובה. לא נאמר שהוא הוציא דיבתם אלא שהוא מביא דיבתם, מטרתו לא הייתה להשפילם, אלא לשמור עליהם. לכן יכול יוסף להגיד בכנות בהמשך הפרשה: "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ".

בסופו של דבר אחרי תהליך של למידה והתבגרות ממלא יוסף את תפקידו ומאחד את המשפחה במצרים. אבל על פי מאיר אריאל הוא משאיר לנו את התפקיד של האיחוד בין הפסים:

לפני כמה וכמה שנות אלף
נפרדנו אני ואחי
הוא לכיוון של הקרירים האלה
אני לדרום מזרחי
יובלות על יובלות לא התראנו
ופתאום נפגשנו כאן
לא הכרנו כל כך השתננו
טוב שהשארנו סימן

מה הם עשו לך אתה בכלל לא דומה לי
בבכי צחק לי אחי
אתה לא נראה כל כך ישראלי
בטח שלא תנכי

כן, כל הצבעים עוד יזהירו
לכל הצדדים בעולם
לראות כולם את כולם
וכל הצדדים עוד יכירו
בגוונים השונים את עצמם
ויותר הצבעים לא יסתירו
אדם מאדם דם מדם

מי שמדבר צחקתי בכיתי למראה החיוור של אחי
למבטא המוזר שלו ביטא ביטא זה יותר תנכי?
הו כתונת פסים שלי כל פס בי נוגע
כל פס רוצה לקלף לי את העור
הו פסים פסים פסים שלי אני לא אשתגע
רק אתן לגוונים מעט אור...