חופית שלנו

פרשת ויקרא קירבה והקרבה

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'." ספר ויקרא נקרא על שם ההזמנה של ה' את משה להתוועד עמו באוהל מועד, שאך הוקם בסוף ספר שמות. מכאן שיש לצפות שהתכנים שלו יהיו משמעותיים להבנת ההתוועדות בין בני הזוג המתוועדים- ה' מחד ועם ישראל מאידך. כיוון שהספר פותח בנושא הקורבנות, ננסה להבין מה ניתן ללמוד מהקורבנות לימינו, לגבי היכולת ליצור התוועדות ולהשליך מכאן על מערכות יחסים וזוגיות. הקורבן מכיל בתוכו את המושג קירבה ואת המושג הקרבה. החפץ בקירבה למישהו, צריך להיות נכון להקריב משהו ולא לצפות להישאר ללא שינוי. אולם הרווח שיש לנו מהשוואה זו הוא אף גדול יותר. ה' יתברך אינו זקוק לקורבנותינו, הוא מצווה אותנו על הקורבנות בעבורנו, כי ההקרבה איננה רק מחיר שאנו מוכנים לשלם על הרצון לקירבה, היא עצמה יוצרת קירבה. לשם דוגמא, אני יכול לוותר על פגישה עם חבר כדי לעזור לאשתי להכין את הבית לפסח ולהרגיש שנכנעתי לצורך שלה ושלמתי על כך מחיר. מצד שני, אני יכול לתת לה את הזמן היקר שיעדתי לפגישה עם חבר, כמו מתנה, שמבטאת קירבה ולהרגיש שבעזרה שלי בבית, אני מבטא אהבה. כך ההקרבה בזווית הנכונה יוצרת קירבה.