חופית שלנו

פרשת ויחי- כולנו יחד וכל אחד לחוד

בדורות הקודמים, מתוך בני אברהם ובני יצחק, נבחר בן אחד שימשיך את דרך האבות. בדורו של יעקב הופכת התמונה להיות יותר מורכבת. שנים עשר בנים שונים, שבטים שונים, מהווים כולם את עם בני ישראל.

איך מנהלים אירוע מורכב כזה? האם מטשטשים את ההבדלים ומחנכים את כולם אותו דבר?

ניתן ללמוד מפרשתנו על האופן שבו יעקב מבקש לאחוז בחבל משני קצותיו:

יעקב בוחר להעניק לכל בן ברכה המתאימה לו. יעקב מלמד אותנו שאחדות אינה אחידות. העולם יתקדם דווקא על ידי כך שכל אדם, כל שבט וכל עם ידע לשמור על הייחודיות שלו ולא לטשטש אותה ובלבד שידע לכבד את הייחודיות של האחר ואף להתברך ממנה.

כך מסכם זאת המדרש בפרשתנו: "וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם(מט/כח) אותו אין כתיב כאן, אלא ויברך אותם, למה כן? אלא בשביל שנתן ליהודה גבורתו של ארי, וליוסף גבורתו של שור, ולנפתלי קלותו של איל, ולדן נשיכתו של נחש תאמר שזה גדול מזה? כללן באחרונה איש אשר כברכתו ברך אותם, לפי שחילק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ שהיא עושה שעורים, ולנפתלי ארץ שהיא עושה חיטין, כללן באחרונה שיהו אוכלין אלו משל אלו".

כל אחד מתפתח ומתחנך על-פי דרכו הייחודית אך הברכה ניתנת כאשר משלימים זה את זה.