פרשת ראה
"וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל". פרשתנו פותחת בציווי לערוך טקס לאומי מרשים לאחר הכניסה לארץ. בטקס יעמדו השבטים על הר גריזים והר עיבל, משני צדי עמק שכם וישמעו את הברכה והקללה שמובטחות להם בהתאם לשמירת התורה, מפי הלויים. נשאלת השאלה מדוע נדרש הטקס הזה? האם תחסר ידיעת התורה, אם לא יתקיים? נראה שתפקידו של הטקס, למרות העובדה שהוא כולל טקסטים, אינו במישור האינטלקטואלי, אלא במישור הנפשי-רגשי. אנשים רבים שמבקשים להכין את בניהם או בנותיהם לשנת המצוות, מתארים לי בהתרגשות את עלייתם לתורה ומספרים כיצד האירוע, העצים את מעגל הזהות היהודי בתוכם. השקעת תשומת הלב בטקסים, להכינם כחווייתיים ומלאי תוכן, משתלמת בטווח הארוך ונותנת מקום לדברים חשובים בחיינו שהשגרה עלולה לשחוק.
