פרשת בהעלותך לכתך אחרי במדבר
בפרשתנו מושלמות ההכנות למסע מהר סיני לארץ ישראל והציפיה רבה. סופרים את העם, מחלקים הוראות חניה והוראות מסע, מכינים הכל... וכגודל הציפיה כך גודל האכזבה:
"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ... וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ." זכורה לי מחשבת ילדות מהפעם הראשונה בה למדתי את הפרשה וחשבתי לעצמי: איך הם מתנהגים כמו ילדים כפויי טובה? אני במקומם הייתי מתנהג יותר טוב!" לאור פסוקים אלו אנו שואלים את עצמנו למה התכוון הנביא ירמיהו כשאמר: "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". אומנם, קריאה רגישה של חלק אחר בפרשתנו יכולה לחשוף בפנינו את העובדה שהתמונה יותר מורכבת:
"וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ. וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ. אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ. עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה."
התורה מאריכה מאד בתיאור המסע על פי הענן, כדי לשבח את כל סוגי האתגרים בהם עמדו בני ישראל. בעלי משפחות שלא יודעים לענות על השאלה "מתי נגיע?" ו"לכמה זמן עצרנו", "למה לא עצרנו כאן?" ועוד ועוד... מתרגלים לרעיון של בטחון בה' ומאפשרים לעצמם לרופף את האחיזה ולהקטין את הצורך בשליטה. זהו אינו המצב האידאלי, כשייכנסו לארץ יצטרכו לגדל את האוכל בעצמם, ולקבל החלטות מתוך שיקול דעת, אבל התשתית צריכה לשקף הבנה, ששליטתנו תמיד תהיה מוגבלת. דור המדבר, עם מסירותו המוחלטת לתנועות הענן טבע בנו יסודות של אמונה.
