חופית שלנו

פרשת בהעלותך- קצת ענווה לא תזיק

כחלק מהפתרון למצוקת משה בהנהגת העם, תוך כדי המסע, ומתוך רצון להקל עליו את הנטל, אומר לו ה' לרכז 70 איש מזקני ישראל, כדי שיוכל להשרות מרוחו עליהם והם יצטרפו אליו בהנהגת העם. מספר הזקנים ייצר אתגר מסוים, בשל הרצון לתת ייצוג הולם לכל שנים עשר השבטים. שישה זקנים מכל שבט מגיעים לכדי שבעים ושנים זקנים, מה שגרם לצורך בהגרלה, שתשאיר שני זקנים מאוכזבים. חז"ל מספרים שאלדד ומידד היו חלק משבעים ושניים הזקנים, אך כדי לחסוך את המתח והאכזבה הצפויים לשנים מהזקנים, הם מוותרים על זכותם ונשארים במחנה:

"וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה."

ההפתעה מגיעה כשגם עליהם שורה הרוח. זה נראה כמסלול עוקף משה. על שאר הזקנים נאמר שה' משרה מרוחו של משה עליהם ואילו אלדד ומידד מקבלים השראה ישירה מה'. המקורבים למשה מגיבים בחרדה למה שנראה כפוגע במשה אבל תגובת משה שונה לחלוטין:

וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם. וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם".

משני קצוות הסיפור, אלדד ומידד, מחד ותגובת משה, מאידך, ניתן להסיק שהתכונה החשובה והנדרשת ביותר, כדי להיות נביא, היא ענווה וויתור. בעזרת תכונה זו, מפנה אדם מקום לה' ולנבואה להופיע דרכו,  כשם שהוא מפנה מקום לחברו. הלוואי שנזכה למנהיגים כאלה!