פרשת יתרו- כיבוד הורים
"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". מדוע נמצא דיבר זה בחלק הדיברות שעוסק בעניינים שבין אדם למקום ולא בין אדם לחברו? מדוע בחרה התורה להשתמש במילה כבד ולא במושג ואהבת את אביך ואמך כמוך?
ניתן לאמר שהמצווה לכבד את ההורים נובעת משני טעמים עיקריים: א. הכרת הטוב על כך שהביאו אותנו לעולם והעניקו לנו חיים(בכל המקרים) ועל כך שגידלו אותנו מינקות תוך דאגה בטחון והקרבה בהתאם לשלבים השונים של צמיחתנו(ברוב המוחלט של המקרים). ב.על כך שהם מחברים אותנו למסורת המשפחתית והלאומית ומעניקים לנו מעגלי זהות חשובים.
הטעם השני, ממקם את כיבוד ההורים בתחום בין אדם למקום, בשל תפקידם כמעבירי המסורת. הטעם הראשון מניח, שהכרת הטוב מתרחבת לכל שלושת השותפים ביצירה- הקב"ה, אביו ואמו. הדרישה לכבד, מבקשת, מעבר לתחושה של אהבה, גם פעולות אקטיביות של דאגה לרווחת ההורים. פעולות אלו נדרשות, כדי לבסס את מעמדם של ההורים בעינינו ולרומם אותם מעבר לחברת השווים שלנו, למעמד שאליו נושאים את עינינו. מעמדם זה, יאפשר להכרת הטוב ולהעברת המסורת להיות מוטמעים בצורה טובה.
