פרשות בהר בחוקותי ואסון מירון
פרשת בחוקותי חותמת את ספר ויקרא בברית המעמידה לפני העם את הצורך לבחור בין דרך הישר המביאה אתה ברכה של שפע, שלום ובטחון, לבין דרך של התרחקות מה' שתגרור אחריה הדרדרות מדחי אל דחי. שפל כלכלי, אובדן הביטחון ועונש גלות, הם רק חלק מהעונשים הצפויים לנו אם נסור מהדרך. סיום הספר באווירה קשה כזו, קצת מעיקה על נפשנו ורגילים לקרוא את פסוקי התוכחה בשקט, אולם ההרגשה מחריפה אם משווים לסוף ספר שמות. בסוף ספר שמות מתוארת השראת השכינה במשכן כדבר מופלא ללא הסתייגויות. לעומת זאת בספר ויקרא אנו מגלים שבאותו יום עצמו מתו שני בני אהרון והשמחה התחלפה באבל. ייתכן לאמר שספר שמות מונע מכח דברים שלא תלויים בבחירה: עם ישראל נולד כעם ביציאת מצרים בעל כורחו, הוא מקבל את התורה בלי יכולת אמתית לסרב(כפה עליהם הר כגיגית). גם המשכן, אומנם נבנה על ידי עם ישראל, אבל כל שלב בו נבנה על פי ציווי מפורש.
לעומת זאת ספר ויקרא הוא ספר של בחירה. מי שרוצה להתקרב צריך לקחת אחריות ולבחור בטוב, מי שרוצה להתקדש צריך להתנהג בהתאם. לבחירות שליליות יש גם תוצאות שליליות. לכן המילה המובילה בתחילת הפרשה היא "אם". הפרשה מתחילה בבחירה חיובית ועוברת לשבע מילות "אם" שמייצגות את כדור השלג של בחירה רעה: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיו... וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ... וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם... וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה... וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסו... אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם...וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם."
אין קדושה ללא לקיחת אחריות. וזאת גם במישור האישי וגם במישור הלאומי. בעקבות האסון האזרחי הגדול ביותר מאז קום המדינה, פגשתי בעצמי ובשיחות עם אנשים שני רגשות שונים: כאב וכעס. הכעס מוציא אותנו החוצה, אנו כועסים על מי שמעל באחריותו ולא נזהר בחיי אדם. הכאב מזמין אותנו פנימה, להיעזר בעובדה שהכאב מרכך את הלב כדי להיפתח למשהו שלא ידענו מראש. יהי רצון שנזכה לקחת אחריות ולהתעלות בעצמנו ולהוביל לשינוי ולקיחת אחריות גם במישור הלאומי לבל יהיו ימינו הרגל אחרי אסון כזה.
