לקראת פסח- להאמין בלי לדעת
בתשובה לשאלת הבן החכם בהגדה, אנו מפנים אותו להלכות הנוגעות למצוות אפיקומן:
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? "מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם"? וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: "אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן".
הבחירה להפנות את הבן החכם להלכות אפיקומן עשויה להיות קשורה לעובדה שהחלק הזה בהגדה נקרא- צָפוּן. אי שם בתחילת הסדר, עוד בטרם סיפרנו על כך שעבדים היינו לפרעה, אנו חוצים את המצה האמצעית ומצפינים=מחביאים חלק ממנה לטובת האפיקומן, המצה שתאכל בסוף הסעודה. החצי השני של המצה, נאכל בתחילת הסעודה ומתאים לשלב השעבוד.
ניתן לאמר, שגם בשלב בו אנו חווים את הקושי והשעבוד, החכם צריך לדעת ולהאמין שהטוב צפון בהמשך. במובן זה, החיפוש אחר האפיקומן מבטא את האמונה בשורש הטוב שנמצא, שקיים ושעתיד להתגלות. ועם הטעם הזה של האפיקומן, של הצפון, אנחנו חותמים את ליל הסדר.
לעיתים נראה, שהשכל, המסמל את החוכמה, אינו מסתדר עם האמונה. נדמה, שזה לא הגיוני ולא רציונלי להאמין בטוב, אך לפי דברי הרב קוק "האמונה הפנימית היא כל כך גדולה מן השכל, עד שמי שאינו בעל שכל חופשי באמת, מתדמה לו שהיא ההיפך מהשכל."
בחג הזה, אנו מוזמנים לצאת לחירות מכבלי השכל שאינו חופשי ולהתחבר למקום הפנימי, הראשוני, המאמין ובוטח בטוב.
