פרשת וארא למה לסבול?
"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לא-להִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם". מבין ארבעת לשונות הגאולה נקרא ה' דווקא על שם הלשון הראשונה, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. מדוע מיקדה התורה את תשומת הלב בסבלות מצרים ובכך שה' הוא המוציאנו מהם? ניתן לאמר על דרך הדרש שסבלות מצרים אינו הסבל שגרמו לנו המצרים אלא הנכונות שלנו לסבול= לשאת את השעבוד שלהם. הצעד הראשון בדרך לחירות הוא ההחלטה להפסיק לקבל את המציאות כפי שהיא. ה' העניק לעם ישראל את האופק והחזון, שאפשרו לו להפסיק להשלים עם העבדות. אומנם זה לא קרה מיד, הנכונות לסבול את המצרים יצרה קוצר רוח כלפי דבר ה' ביד משה: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה", אך תהליך הגאולה הרב שלבי, אפשר לעם לפתח את הסבלנות כלפי הרוח ואת הנכונות למרוד כנגד מיצרי החומר.
לכל אחד יש משהו שמקטין אותו, מצמצם את יכולתו לצמוח ולקפוץ מדרגה. חוסר אמון בעצמו, מרחב נוחות ממנו הוא מתקשה לצאת, הרגל, או משיכה משעבדת וחומרית. הדרך לפתרון היא: 'להשיב את הרוח ולהוריד את הגשם(=החומריות)' להיפתח ולהיות קשוב לרוח בחייו, כדי לקבל את האומץ לצאת מהמיצר, בו הוא תקוע, למרחבים של חרות.
