חופית שלנו

השבוע התייתמתי ממורי ורבי, הרב אהרון לכטנשטיין זצ״ל, ואני כבר מרגיש את חסרונו. החסרון של גדול הדור, שהיה האדם היחיד שהייתי ״בולע את הרוק״ לפני שהייתי ניגש אליו בחיל ורעדה כדי לשאול שאלה בגמרא ויחד עם זאת היו רגעים בהם הייתי שומע אותו מדבר על רבותיו או משוחח איתו שיחה אישית ומרגיש שליבי יוצא אליו. איש אמת ואיש שלום, שבכל פינה בתורה היה אפשר לבקש ממנו להעביר שיעור של שעתיים ועל כל תחום בחיים היה אפשר לשמוע ממנו דבר חכמה מתובל בציטוטים של פילוסופים ושירה אנגלית(בהיותו דוקטור לספרות אנגלית מאוניברסיטת הארוורד). גאון ואיש עמל של תורה, שעודד את הרבנים בישיבה להתמיד, כשתלה בחדר המורים כתבה מעיתון ספורט, על זה שמייקל ג׳ורדון קלע 39 נקודות, כששיחק עם 39 מעלות חום. מכבד כל אדם איש אישה וילד ובורח מן הכבוד. ארון ספרים מהלך שמידותיו והתנהגותו הם ספר מוסר בפני עצמו. היה מתון בדין, נזהר דקדק ועשה סייג לתורה והעמיד תלמידים הרבה בארץ ובחו״ל. מי יתן ונזכה לדמויות מופת נוספות שנוכל ללכת לאורם.