פרשות מטות מסעי- לצמוח מתוך המיצר
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן".
באופן פשוט, המילים "אשר יצאו מארץ מצרים", מתארות את "בני ישראל". אולם, בעלי החסידות, ביקשו לראות במילים אלו, תיאור של המסעות. במילים אחרות, תפקיד ארבעים ושניים המסעות שעברו ישראל, היה המשך יציאת מצרים. תהליכי היציאה לחרות, עוברים דרך ההתמודדות עם האתגרים, אותם פגשנו בזמן המסעות במדבר, כל אחד מהם, היה מיצר שממנו היה צריך לצאת. העובדה שהכתוב חוזר לפרט את כל המסעות מלמדת אותנו על תהליכי צמיחה, הנוגעים לכל אדם באופן אישי. בלשונו של ה"שפת אמת":
"יציאת מצרים וכל המסעות, היה הכל דרך ולימוד לבני ישראל לדורות, להיות נושעים בתוך המצר עצמו, שלא לברוח, רק(=אלא) למצוא דרך, תוך המיצר עצמו".
החשיבות לפרט את המסעות, קשורה להבנה שעיקר הצמיחה נובעת מהתמודדות בתוך המיצר עצמו, בלי לברוח ממאבק. פרשות אלו, נקראות תמיד, בימי "בין המצרים" ובכך מזמינות אותנו להתאמץ, גם בזמן הזה, בתקופה מאתגרת היסטורית וחברתית, למצוא את הדרך החדשה שתאפשר לנו לצמוח מהאתגר ולא רק לשרוד אותו.
