פרשת שופטים- "חֹזֶה לֵךְ בְּרַח"?
פרשת השבוע עוסקת במספר צורות הנהגה ובקווים המנחים שבהן יש לצייד אותן.
צורת הנהגה אחת היא השופטים והכוהנים, האחראים על הצדק בין אדם לחברו ועל העולם הרוחני, שבין אדם למקום. הם מוזהרים שלא לקחת שוחד ולא להטות משפט, אלא לרדוף אחרי הצדק ואנו מוזהרים, לכבדם ולא לסור מהנחייתם. הכוהנים יורשים את כהונתם ואילו את השופטים אנו מצווים למנות. הקווים המנחים לעבודתם מפורטים בשאר חלקי התורה ומשימתם די ברורה.
לעומת זאת הנהגת המלך, מופיעה בפרשה בצורה די מעורפלת. האם זה ציווי, או רק הנחיות מחייבות למקרה שהעם יחפוץ? מה יהיה תפקידו? התורה מגבילה את כוחו ומכפיפה אותו לחוקיה, אבל מי יוכל לבקר אותו ולהגביל את כוחו? התשובה לכך לא ניתנת מתוך הרשויות שהוזכרו לפני כן בפרשה. כל מערכת אנושית שתקבל כוח לידיה, עלולה להשתמש בו בצורה מוגזמת ולא מבוקרת ולהחליש את המערכות המקבילות לה.
הפתרון של התורה לכך הוא צורת הנהגה רביעית- הנביא. המלך מאד נצרך לנביא, כמי שפועל במרחב של חוסר וודאות ומקבל החלטות הרות גורל. הוא נזקק למישהו שיכול להביט אל העתיד ולנבא כיצד תשפיע החלטתו. אולם ראיית העתיד, היא רק תפקיד משני של הנביא.
תפקידו העיקרי הוא להוכיח את העם ואת המלך בשם ה' ובכך לאזן את כוחו, ממקום נטול אינטרסים.
כשהנביא עמוס מנבא נבואה קשה על ממלכת ישראל, הם מנסים לתלות את דבריו בכך שהוא כפוף לממלכת יהודה ומתנבא מטעמם:
"חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא. וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא... וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים. וַיִּקָּחֵנִי ה' מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' לֵךְ הִנָּבֵא אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל".
תגובת עמוס להאשמות האלו, שהנבואה אינה מישרה, האדם לא בוחר בה, הנבואה בוחרת בו ומחויבותו היא רק לה'.
בבליל ההתנגשויות בין הרשויות שאנו חווים כעת בארץ, ניתן להבין את השאיפה והתקווה לעוגן נטול אינטרסים, שממנו אפשר להתחיל לייצר יציבות.
