פרשת נח –המלחמה על צלם א-לוהים
בסוף פרשת בראשית, משחיתה האנושות את דרכה ולכן נענשת במבול : "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס".
לאחר המבול, כורת ה' ברית עם נח, כנציג האנושות ומבטיח, שיותר לא יהיה מבול, גם אם מעשי האדם יהיו מקולקלים: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ".
אולם, אומר ה"ספורנו"(מגדולי מפרשי המקרא), שההתחייבות שלא להשחית את הארץ, היא בתנאי שנקפיד על הדרישה, המופיעה בפסוק הקודם: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".
הסבלנות של ה' לאפשר שגרה של טבע גם כשהאדם או העם אינם בדרך הישר, פוקעת כשמדובר בפגיעה בחיי חפים מפשע.
אנחנו עוד קוברים את מתנו, מאז מלאה הארץ חמס, אבל יודעים, שמי שצלם א-לוהים שבאדם יקר לו, לא יכול לאפשר לעולם להמשיך לנהוג כמנהגו. המלחמה אליה נגררנו בעל כורחנו איננה רק מלחמה על הבית, אלא מלחמה על צלם א-להים שבאדם.
