במסגרת ההכנות לכניסה לארץ מתייחסת התורה לאתגרים, הנובעים מהשפע וההצלחה הצפויים בה.
"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר... וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו... פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים...וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה וְזָכַרְתָּ אֶת ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל״…
במשך 50 שנה היתה מלחמת יום כיפור הדוגמא הקלאסית לסכנה שטמונה בתחושת ״כוחי ועוצם ידי״. הבטחון העצמי, האישי והמדינתי מתהפך כחרב על ידי תחושת הגאווה ומפיל חומות של זהירות ושל צניעות. היה אפשר לחשוב שמי שנכווה ברותחים יזהר גם בפושרים, אך מסתבר שהאתגר הוא יומיומי. ייתכן שהפרשה מלמדת אותנו זאת, דרך הבחירה בברכת המזון כמתכון להתמודדות עם שכרון הכח. דווקא החזרה היומיומית על התודה לה׳ בכל פעם בה אנו שבעים מהשפע שומרת עלינו צנועים.
