פרשת קורח- מחלוקת זה רע או טוב?
פרשתנו מתארת את המחלוקת של קורח ועדתו עם משה ואהרון ואם לשפוט על פי המסופר בה- ממש לא כדאי לחלוק, אלא אם כן אתה רוצה להישרף, או להיבלע באדמה. מצד שני, במשנה ובתלמוד, המהווים את ליבה של התורה שבעל-פה, יש אלפי מחלוקות והן משמשות כעמוד התווך של הלימוד. הצורה הבסיסית של הלימוד היהודי, היא לימוד בחברותא, בה כל אחר מפרש מתוך נקודת מבטו, והלימוד רצוף וויכוחים טיעונים ושכנועים. ניתן להבין את ההבדל כבירור שכלי אנושי, בו תמיד יש יותר מזווית אחת, לבין בחירה א-לוהית במשה ואהרון שאיננה ניתנת לערעור. ואולם המשנה במסכת אבות מבחינה בהבדל נוסף:
"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו".
כשהלל ושמאי חולקים הם חותרים לבירור האמת, הם אינם מונעים משיקולים זרים ולכן גם אם מכריעים כהלל, יש מקום להמשיך וללמוד מהאמת של שמאי. קורח ועדתו יצרו קואליציה של אנטי, שמונעת מקנאה ויהירות ובמילים אחרות לא פעלו לשם שמים. למחלוקת כזו, המושתתת על דחפים רגעיים אין זכות קיום. הפרשה מלמדת שמי ש"אין לו שמים" גם ארץ אין לו, והוא נבלע בתוכה.
