חופית שלנו

פרשת שמות- השם משה והחרות מלחץ חברתי

"וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ". בפרשתנו אנו עורכים הכרות עם מושיעם של ישראל, אך למרות ששמו מופיע ומנומק בפרשה, נראה שהוא מעורר תהיות ומזמין העמקה. ראשית, הנימוק הלשוני בו משתמשת בת פרעה, מחייב הנחה, שהיא משתמשת בשפה העברית. שנית, הנימוק בו היא משתמשת, היה אמור להוביל לשם "משוי" ולא לשם "משה". ולבסוף, מדוע מנציחה התורה את שמו, הניתן לו ע"י בת פרעה ומעלימה  את השם שנתנו לו הוריו? לפי אחד ההסברים, פירוש המילה "משה"( mese/mose ) במיצרית עתיקה, הוא בני או ילדי, ולפי זה הסיבה לקריאת שמו היא תחושתה, שבהצלתו מן המים הוא הופך להיות כמו בן לה. אך מדוע הנציחה התורה את השם הזה? ניתן לאמר, שהיותו של משה משוי מן המים, היא אמירה עקרונית יותר המתארת את אופיו. המים מייצגים את תכונת הנוזל שהוא חסר צורה מצד עצמו. בתור דימוי אנושי, הם חסרי עמוד שידרה, מושפעים מהכלי שמחזיק אותם או מסביבתם. משה אם כן, משוי מן המים זאת אומרת שהוא הפוך מתכונה זו. עמוד השדרה המוסרי שלו לא מאפשר לו לראות עוול בלי להגיב אליו, כפי שנראה בהמשך. החופש שלו מכל שיעבוד ולחץ חברתי, הוא שמאפשר לו להיות "משה", למשות אחרים ולהוציא אותם לחרות עולם.