לקראת יום הכיפורים – יובל למלחמה
אנחנו מציינים השנה 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. הווייתנו הישראלית, ה"צברית", המתחדשת, ספגה מכה מטלטלת והזמנה לחשבון נפש בעיצומו של יום חשבון הנפש המסורתי. חז"ל לימדו אותנו "אל תדון את חברך ( ובהקשר הלאומי- את החברה כולה) עד שתגיע למקומו". לכן אין ענייננו, יובל שנים אחרי, לעסוק במציאת האשמים בעבר, אלא בתובנות שיוכלו להצמיח אותנו בהווה ובעתיד. ניתן לקחת את הביקורת העצמית למספר כיוונים, אך אבקש להתמקד במאפיין הבולט ביותר שהוביל לעוצמת המכה, חטא היהירות.
תחושת האופוריה ששרתה במדינה ובהנהגתה אחרי ניצחון מלחמת ששת הימים, עודדה יהירות וחוסר זהירות ומנעה את תשומת הלב מקולות ומסימנים מעידים, ששידרו מסרים הפוכים. כתיקון, הקים חיל המודיעין את מחלקת הבקרה, שתפקידה לייצר לכל קונספציה שלטת, את ה"איפכא מסתברא", שתפקידה לערער עליה ולהציע צורות חשיבה נגדיות. השאלה היא כיצד ניתן לייצר מערכת בקרה כזו גם בחברה האזרחית?
יום הכיפורים יכול להיות הזמנה לכך. הוא מעמיד אותנו במקום רך יותר, מודע לחסרונות, מבקש מאתנו לשים לנגד עינינו את הפגמים שלנו ולא רק את ההצלחות. הוא שם אותנו על ציר של סליחה ובקשת סליחה ובכך מרכך את עמדנו כלפי האחר. היהירות לא נעלמה ממחוזותינו והיא מתפזרת בצורה די שוויונית (כיאה לדמוקרטיה) על פני המפה הפוליטית והחברתית.
אני נושא תפילה, שיום הכיפורים יעשה אותנו קשובים יותר ונחרצים פחות, רגישים יותר ומתנשאים פחות, ומתוך שילוב כוחות נצליח בע"ה להצעיד את החברה כולה קדימה.
