חופית שלנו

פרשת נצבים וילך

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה".

המובן הפשוט של פסוקים אלו, הוא שהתורה היא טבעית לנו ולא דורשת מאתנו לפעול בצורה אל-טבעית כדי לממשה. הבנה נוספת עולה במסגרת ויכוח בין החכמים במאה השנייה לספירה. ר' אליעזר בן הורקינוס ניסה להוכיח את שיטתו בעזרת בת-קול היוצאת משמיים (סוג של מופת) ואילו ר' יהושע נעמד כנגדו וטען: "לא בשמים היא" = לא ניתן להכריע בפסיקות הלכתיות ע"י אותות משמים, אלא ע"י הכרעת הרוב. הבנה זו מעידה על האמון והכוח שהתורה נותנת בידי בני אדם. חשוב להיזכר ולהתעצם ע"י אמון זה בפתחה של שנה חדשה.