חופית שלנו

פרשת מצורע ושבת הגדול- על פנים וחוץ

פרשתנו עוסקת בנושא צרעת הבתים: "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן... וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם".זאת בהמשך לעיסוק בצרעת הבגד בפרשה הקודמת: "ְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת..."

על שני הנושאים האלה אומר הרמב"ן:

והבגד כי יהיה בו נגע צרעת - זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם(בדרך הטבע), וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה',  יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו." הרמב"ן מסביר שבמצב אידאלי, המציאות החיצונית היא מעין נייר לקמוס של המציאות הפנימית. כשעם ישראל חי את ייעודו והעולם המוסרי והרוחני של כל פרטיו מדויקים, גוף האדם, בגדיו וביתו משקפים את השלמות הזו במראה חיצוני טוב. במצב כזה משמש המראה החיצוני, כתמרור אזהרה לסטייה מן הדרך ומזמין אותנו לתקן לפני שיהיה מאוחר מידי. לו אפנו היה מתארך, כשהיינו משקרים, היה לנו יותר קל לדבוק באמת. בנוסף ליתרון המוסרי שיש במציאות שכזו, יש כאן גם אמירה חשובה על כך שהאידאל הוא הרמוני. בימי הביניים השתמשו חכמינו בביטוי "כל מה שיוסיף הגוף בניין, יוסיף השכל חורבן", אנו זכינו לצאת מן הגלות ולשוב אל הארץ, חלק מביטויי הגאולה, הוא השיבה למצב הרמוני בו אנו עובדים ומתאמצים על היופי הפנימי, אך מצפים שיהיה לו ביטוי גם בגופנו, בגדינו ובתינו.