חופית שלנו

פרשת קרח- מחשבה חופשית

"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי... וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם... כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'."

רק לפני שתי פרשות העידה התורה על משה, שהוא עניו יותר מכל האדם אשר על פני האדמה. זהו משה, שמוכן להימחות מן התורה כדי להגן על ישראל, המבקש, בראשית הדרך, שה' ישלח מישהו אחר במקומו, המעביר, אחרי שבעת ימי המילואים, את הכהונה, מעצמו אל אחיו, המתפלל על אחותו לבל תיענש אחרי שדיברה עליו רעות.  אותו קרח מאשים בהתנשאות?         המדרש, על המילים בראשונות של הפרשה, יכול לשפוך מעט אור על השאלה:

ויצו קרח אינו אומר, אלא "ויקח" מה לקח? לא כלום לקח, אלא לבו נטלו, כמו שאמר הכתוב "מה יקחך לבך"

המדרש מסביר, שקורח "נחטף" על ידי ליבו. קורח נעשה שבוי על ידי קנאתו והיא משבשת את שיקול דעתו עד כדי כך, שהוא מסוגל לטעון על אור שהוא חושך ולהיות משוכנע שהוא צודק. אחת הדרכים לדעת האם חשיבתנו חופשית, או שגם אנחנו שבויים בידי ליבנו, היא היכולת למצוא נקודת אור בדעה החולקת עלינו. כשאתה חופשי באמת, אתה מסוגל לראות את הטוב שבחולקים עליך והתמונה לא נצבעת כולה בשחור-לבן. מי שחושב שאין אף נקודה טובה, בחולקים עליו, כנראה שבוי על ידי ליבו.