פרשת ויחי- שרשרת הדורות
פרשתנו חותמת את ספר בראשית, שעסק באבות האומה וילדיהם, השבטים לעתיד. עד עתה קראנו על יחסים ותקשורת בין אבות ואמהות לבין הבנים, אולם כעת, כהכנה לספר שמות בו אנו הופכים לעם בני ישראל, מתווספת חוליה מקשרת בין יחידים לבין עם- הנכדים והנינים. רבות דובר עם האבות על זרעם העתידי, אבל בפרשתנו הם נוכחים: אפרים ומנשה בני יוסף, מקבלים חיבוק, נשיקה וברכה מסבא יעקב ומיד אחר כך משתמש יעקב בשם ישראל כשם לעם העתידי:
"וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל(=עם ישראל) לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה". במילים אלה, אכן נהוג לברך את הבנים בכל ליל שבת לפני הקידוש. בפסוקים האחרונים של הפרשה מופיע דור נוסף של נינים או בני נינים: "וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף". ניתן לאמר, שחריגה מקשר ראשוני של הורים וילדים אל עבר מגע עם העתיד בדמות נכדים ונינים, מהווה הכנה לעם שעמוד השדרה שלו הוא המסורת העוברת מהדורות הקודמים.
