ראש השנה- לשמוע עם הלב
ראש השנה נקרא בתורה "יום תרועה". מתוך כך, מצוותו העיקרית של היום היא, לשמוע קול שופר. במבט ראשון ,נראה שהיום מעודד פאסיביות, שמיעה איננה אקטיבית, כמו נענוע לולב, או אכילת מצה, אין בה הגדה של פסח ולא עשרה וידויים של יום הכיפורים.
ייתכן, שהשם הנוסף המופיע בתורה לראש השנה, מעמיק את ההבנה. ראש השנה נקרא גם "זכרון תרועה", מה שמצביע על כך ששמיעת השופר אמורה לעורר היזכרות. אנחנו שומעים את השופר, לא עם האוזניים, אלא עם הלב.
בכל שנה, יש לנו הזמנה להיזכר, באופן אקטיבי, בשייכות שלנו למעמד הר סיני ולאחריות המוסרית שהוא מוריש לנו. להיזכר בשייכות שלנו לשופר של שנת היובל, הקורא לשחרור ושיוויון הזדמנויות, בזכות שלנו לראות מול עינינו את השופר של קיבוץ גלויות.
השופר שוזר את כל ההיבטים של מי שאנחנו ומזמין אותנו לעוד שנה של הייעוד הייחודי לנו.
