חופית שלנו

פרשת מסעי- מבט לאחור

"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם... וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת. וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר."

פרשתנו נקראת על שם ארבעים ושניים המסעות, שעשו בני ישראל מאז יציאת מצרים ועד ערבות מואב, על גבול הירדן, לפני הכניסה לארץ. מה ניתן ללמוד מרשימה של 42 מסעות של "ויסעו מ... ויחנו ב..."? מדוע נכפל הביטוי "אלה מסעי"? מדוע מודגש שמשה כותב את המסעות( הרי זה נכון על כל התורה)? ולבסוף, מדוע מתהפך הביטוי בפסוק השני- מ"מוצאיהם למסעיהם" ל"מסעיהם למוצאיהם". כדי לענות על שאלות אלו וכדי ללמוד משהו על מסע החיים שלנו, נעיין ברשימת המסעות עצמה ונגלה שהתחנה של הר סיני, בו קבלו בני ישראל את התורה והקימו את המשכן, מופיעה באותה רמת פירוט כמו קברות התאוה, חצרות, או תחנות אחרות. ניתן לחזור לפסוק השני ולאמר שבמבט לאחור, מבט הרואה את הסיכום של "אלה מסעי" ניתן לראות את כל המעות הקטנים שבדרך כתחנות של צמיחה ובניין. תחנות של נפילות, תחנות של התעלות רוחנית, כולן "על פי ה'", כולן נצרכו למסע המעצב של חיינו ומכולן כשהופכים את המבט ממוצא-למסע שמביט קדימה, למסע-למוצא שמביט לאחור ניתן לראות כיצד צמחנו.