חופית שלנו

פרשת בא- לחזק את הקשר

אחד הסמלים המאפיינים את מעמד הבר מצוה יותר מכל דבר אחר(אפילו יותר מסוכריות טופי), הוא הנחת התפילין. כששאלתי את עצמי מדוע? חשבתי שזה קשור לעובדה שלמצוות אחרות, כמו שבת, או צדקה, אפשר להתרגל כבר מגיל צעיר, אבל עם התפילין ממתינים, בשל קדושתם,  לגיל שבו הילד הופך לנער, כדי שיוכל להתייחס אליהם בצורה מכבדת. רק השנה שמתי לב שמפרשת השבוע עולה טעם נוסף. בארבעת המקומות בהם מופיעה מצוות תפילין בתורה(שניים מהם בפרשתנו), מופיעים התפילין בצמידות לקשר בין ההורים לילדים:

 "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם." ובהמשך "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים... וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם."  ובקריאת שמע בספר דברים: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ."

פעולת הנחת התפילין היא קשירה. במובן הפשוט היא קושרת אותנו אל תורת ה' ואל יציאת מצרים, לידתנו כעם, אבל מתוך ההקשר ניתן להעמיק לרובד נוסף. נראה שהתפילין קושרות את הילדים אל מסורת הדורות. חלק מהעברת המסורת נעשית בדיבור, בשאלה ותשובה. חלק נעשה על ידי מעשה פיסי של קשירה. נער הבר מצוה מגלה בפתח בגרותו שיש לו חלק בתורה והוא חלק מהעם, אבל בראש וראשונה הוא חלק מהמסורת שקושרת אותו אל הוריו. בתחילת דרכו אל עבר העצמאות הוא מקבל חיזוק גדול מהידיעה שיש לו גב, הוא לא עלה נידף ברוח אלא חלק מעץ עבות בעל שורשים חזקים.