פרשת ואתחנן- הזדהות עם הזהות
"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם. ה' אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים".
נאום הפרידה של משה מהעם, נפתח באזכור מעמד הר סיני. מיד אחר כך מבהיר משה שהברית אינה הסטוריה עתיקה אלא ברית מתהווה ומתחדשת. מילים רבות נכתבות כדי לעזור לנו להפנים שזו הברית שלנו פה, היום, ברית שכל מי שנולד יהודי או מצטרף לעם הזה שייך אליה. ניתן ללמוד מכאן עקרון כללי. פעמים רבות (למעט גרים ועולים חדשים) אנחנו חלק מדבר שלא אנחנו יצרנו. יהודים, ישראלים, גברים ונשים, ילדים להורים מסויימים, כל אלו מרכיבי זהות איתם אנו באים לעולם ללא בחירה. יש לנו אחריות להפוך את הזהות להיות שלנו. להעמיק בהבנתה ולבחור בה מחדש עד שנחווה אותה כשחקנים על המגרש ולא כיושבים ביציע- "אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים".
