לכבוד חג האביב, ומתוך ההתמודדות עם הקושי להיכנס אליו מתוך שתי לוויות של אנשים יקרים שנגעו והאירו כל כך הרבה אנשים בקהילה.
חלק "המגיד", ליבה של ההגדה, מתחיל בקטע :"הא לחמא עניא". קטע זה הכתוב בשפה הארמית מצביע על המצה כלחם עוני, מזמין אורחים לבא ולהצטרף לסדר ומכריז שכעת, אנו עדיין עבדים בגלות, אך לשנה הבאה נהיה בני חורין בארץ ישראל. מדוע נפתחת ההגדה בקטע שנוסף מאוחר יותר משלב הוסדה? האם מתאים שקטע המעיד על היותנו עבדים בגלות פותח את חג החירות? ייתכן שקטע זה בא להדגיש שהחירות שנוצרה ביציאת מצרים אינה תלויה בתנאים חיצוניים. החירות לפעול בהתאם לאופי העצמי שלנו ולהזמין אורחים, למשל, אינה תלויה בשאלה היכן אנו חיים? או האם אנו ריבוניים? לכן אנו מדגישים שגם בגלות אנו בני חורין. מי שהיטיב להסביר זאת לשופט הסובייטי שדן אותו להישלח לסיביר למאסר של 13 שנים היה זוכה פרס ישראל השנה, נתן שרנסקי. אלו דבריו:
"אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב.
אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה".
הוא סיים את דבריו במשפט לשנה הבאה בירושלים הבנויה. בתפילה שנזכה לשנה של חירות אמיתית שנדע להתמודד עם המרור ולצמוח ממנו לגאולה שלמה.
