חופית שלנו

 פרשת חקת נחש ממית ומחיה?

פרשתנו מדלגת יותר מ38 שנים קדימה לשנת ה 40 ועוברת מדור המדבר לדור הנכנסים לארץ. אי לכך כוללת הפרשה את ההתאמות הנדרשות לדור החדש על מנת להיכנס לארץ. העם ממשיך להתלונן אבל תגובת ה' מעידה על גישה השונה. זה מתחיל בתלונה על המים שמנוסחת בבוטות, אבל הכתוב מעיד שהיא נובעת מצורך אובייקטיבי במים. התלונה השנייה חמורה יותר היא לא רק מנוסחת בבוטות אלא משוללת יסוד יש להם מים והם טוענים שאין יש להם לחם (מן השמים) והם טוענים שאין.  כאן ה' מציב גבול ומסיר את הגנת הנחשים שליוותה אותם לאורך 40 שנה, נחשים מכל השנים שעוכבו בדרך נס, תוקפים עכשיו את העם, והם הופכים מודעים לנס הקבוע שהגן עליהם. הם מבקשים ממשה שיתפלל לה' ויסיר את הנחשים אך ה' נענה בצורה שונה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי".

ה' לא מסיר את הנחשים, כי המציאות כוללת נחשים והעם הנכנס לארץ צריך להסתגל לכך. הנחש הוא גם המכה וגם התרופה, וראיה נכונה, עם המבט כלפי מעלה יכולה להפוך את המכה לרפואה. הפרספקטיבה, ההבנה שה' שולח את האתגרים כדי שנתמודד איתם יכולה לעזור להפוך את הנחש מצרה למוקד צמיחה.