פרשת תצוה ושבת זכור- זָכוּר לַטּוֹב
פרשתנו מתארת את מינויו של אהרון, הכהן הגדול ובניו אחריו, לתפקידם. חלק מהתהליך כלל את לבישת הבגדים המיוחדים. מעין מדים שמגדירים עבורך את תפקידך. בדומה לרמטכ"ל החדש, שחזר ללבוש את המדים עם סמל צה"ל על הלב והדרגות החדשות על הכתפיים, הכהן הגדול לובש בגדים ייחודיים שממקמים את אהבת ישראל בליבו ואת האחריות עליהם על כתפיו:
"וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם...וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן.
וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב...וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן...וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה...וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד".
המילה זִכָּרֹן שחוזרת על עצמה בפסוקים, מתפרשת כאזכור ולא כזיכרון, אבל הסמיכות אינה מקרית. אנו מוצאים אותה גם לגבי שבת בכלל, "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ"- שמתפרש כמצווה לזכור את יום השבת ובעיקר להזכיר אותו, בקידוש, בשמות ימות השבוע וכדומה. ביתר שאת בשבת הקרובה שנקראת "שבת זכור" אנו מצווים לזכור ולהזכיר, על ידי קריאת התורה, את אשר עשה לנו עמלק- "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".
אם נחבר את החלקים, ניתן לאמר, שתפקידו של כל אחד מאיתנו וודאי שתפקיד מנהיגנו, להיות אנשים זוכרים. מודעים לעבר ופועלים לאורו בהווה. זוכרים מי הרע ומי הטוב, מכירים תודה על כל מה שזכינו לו ומחויבים לזהותנו ולאחינו ואחיותינו.
