בפרשתנו מתוארת יציאת מצרים ובטרם היציאה משה מנחה את ישראל בפעולות והכנות לקראתה.
באופן מפתיע, התורה אינה מסתפקת בהנחיות ליציאה אלא מאריכה בתאור חג הפסח אותו יחוגו ישראל במשך הדורות והשיח הבין דורי המצופה ללוות אותו.
כלומר, ישנו תאור עתידי של הדיון והשיח באירועים שעדיין לא התרחשו.
״ושמרתם את הדבר הזה לחוק לך ולבניך עד עולם..והיה כי תבואו אל הארץ...והיה כי יאמרו אליכם בניכם...״
ניתן ללמוד מכך, שהחירות כשלעצמה הינה רק תחילתה של הדרך . ערכה של חברה היוצאת לחירות ,נמדד עפ״י התוכן הערכי אותו היא נושאת . כאזרחים במדינה חופשית לאחר אלפיים שנות גלות ,לא נסתפק
במנוחה על זרי החירות, אלא נתמסר למשמעות ולערכים שאנו רוצים שיאפיינו אותה .
שבת שלום
מה-iPhone שלי
