פרשת יתרו- גדול הוא השלום
אנחנו חיים בתקופה מאתגרת, בה החלטות משמעותיות צריכות להתקבל על ידי הנהגת המדינה, ומתפללים שיוכלו לקבל החלטות שקולות ביישוב הדעת. המדרש על הפרשה מציע מתכון ליישוב הדעת:
פרשתנו פותחת במפגש בין משה ליתרו המתואר במילים הבאות: "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה. וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל..."
הדברים שמשה מספר ליתרו ותגובתו של יתרו, כוללים תכנים משמעותיים מאוד: סיפור כל הטוב שה' היטיב עם העם, הצהרת האמונה של יתרו- "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים", ההצעה להקמת מערכת המשפט ותגובת משה.
אם כן, מדוע מאריך הפסוק בתיאור המפגש ולא ניגש ישירות לתיאור התכנים שנאמרו בין משה לחותנו? להלן תשובת המדרש:
"גדול הוא השלום, שהוא קודם לשבחו של הקדוש ברוך הוא. שכך מצינו כששב יתרו אצל משה רבינו לא פתח לו תחלה לא ביציאת מצרים ולא בעשרת הדברים ולא בקריעת ים סוף ולא במן ולא בשליו, אלא בשלום, שנאמר וישאלו איש לרעהו לשלום, ואחר כך ויספר משה לחתנו. מפני מה, מפני שהשלום מישב את הדעת לשמוע את כל אלו".
השלום ביננו מיישב את הדעת, כי הוא מנטרל את האגו, מאפשר פתיחות, שלא מתקיימת כשאדם נמצא במגננה. השלום מאפשר הפרייה הדדית, איגום מוחות וענייניות. נתפלל שכל אלו יתקיימו בהחלטות מנהיגינו.