פרשת בלק
"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" כך מתפעל בלעם מעם ישראל כשה' הופך את קללותיו לברכות. מסביר הרב קוק שאלו שתי מגמות נדרשות לכל התעלות רוחנית. האוהל מבטא את הארעיות המוחלטת, הנכונות להיות בתנועה תמיד, לשאוף, להשתנות, ללמוד להתעלות, להתקדם ולא לשקוע בתרדמת. המשכן מייצג את הצורך לעכל את השינויים, לבסס אותם, להפוך את השינוי לחלק ממני, לא ל"קפוץ מעל הפופיק", אלא להתקדם באופן מותאם ליכולת הקיבול ולחיות בנחת ובשמחה ולא בתזזיתיות למרות השינוי וההתעלות התדירים. השם יעקב המגיע מאחיזת יעקב בעקב עשיו, מייצג את תחושת השאפתנות והרצון להיות בהתקדמות מתמדת. ישראל מייצג את מעמד הגדלות שנדרש לבסס את עצמו תוך כדי תנועה. שנזכה ליישם את הברכה בעצמנו ובבתינו.
