פרשת שמות- מה נלמד מרונה רמון
"וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ."
פסוקים אלו מתארים את הייסורים הקשים שחוו בני ישראל, במהלך הפיכתם לעבדים במצרים. ואולם באופן מפתיע, ספר הזוהר דורש את מילות הפסוק ביחס ללימוד התורה:
בעבודה קשה=בקושיה. בחומר=בקל וחומר(מידה שהתורה נדרשת בה). ובלבנים=בלבון ההלכה. בכל עבודה בשדה= ברייתא(מקור תנאי חיצוני). את כל עבודתם=ששה סדרי משנה.
כיצד ניתן להשוות את הקשיים שיש בלימוד התורה לקשיים שבעבודת הפרך? נראה לומר שכשמקבלים את הייסורים בחיים מתוך אמונה שהם אינם סתמיים אלא תפקידם להצמיחנו, ניתן להפוך את הסבל למקור לימוד, לצמוח מתוך הקושי וההתמודדות, להתחשל ולבנות כוחות למרחבים נוספים בחיים.
בשבוע שעבר נפרדנו מרונה רמון שלימדה אותנו שיעור בתחום. בחירתה ויכולתה להיבנות ולבנות אחרים מתוך התמודדות עם ייסוריה מהווים מופת ולימוד לכולנו.