פרשת ויחי
בפתח פרשת ויחי מתחיל יעקב להתכונן למותו, ובראש ובראשונה, הוא משביע את יוסף שיקברו בארץ ולא במצרים. "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם". בקשתו של יעקב מיוחדת בתוכן ובצורה: בנוהג שבעולם אדם מבקש להיקבר על יד בניו כדי שיהיה מי שפוקד את קברו. יעקב מבקש להיקבר במערת המכפלה, למרות שהמשמעות של צוואתו היא שבמאתיים השנים הקרובות לא יהיה מי שמבקרו. זה מלמד אותנו על החיבור של יעקב לארץ ועל טווח הזמנים הנצחי שמעסיק אותו גם אם ייאלץ להיפרד מבניו מאתיים או אלפיים שנה. לגבי הצורה, יעקב מאפיין את בקשתו כבקשת "חסד ואמת" ומסביר רש"י: "חסד ואמת - חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפהו לתשלום גמול". הרבה מהחסדים שאנו עושים בעולם יש בהם ציפייה מודעת או תת מודעת לתמורה. יעקב מלמדנו שהחסד שעושים עם המת הוא חסד שיש בו רק אמת נקייה של חסד ללא אינטרסים כלל.
