חופית שלנו

פרשת כי תצא – מלחמה וחמלה

הפרשה מתחילה בעמידה מול האויב :

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ..."

ומסתיימת בציווי לזכור ולא לשכוח את אכזריותו:

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... לֹא תִּשְׁכָּח."

בין ההתחלה לסיום, מופיעות מצוות שונות מהתחום שבין אדם לחברו, הקשורות למערכות יחסים במשפחה ובקהילה. המכנה המשותף הרחב למצוות אלה והנימוקים שלהן, הוא הרצון לעורר את רגשי החמלה, הרחמים והאמפטיה שבתוכנו ומתוך כך להגיע לחברה מתוקנת, בריאה ומוסרית יותר.

החיבור הלא טריוויאלי בין נושאי הקצה של הפרשה לבין העיסוק בנושאים החברתיים שבליבה, מעלה תובנה חשובה ורלוונטית. גם בעת מלחמה, חוסנה של החברה נמדד לא רק בשדה הקרב מול האויב, אלא במוסריות, בלכידות, באחווה ובחמלה שבתוכה פנימה. האתגר בעת כזו, הוא לנסות להתאים את הערכים והרגשות המדוייקים לכל מרחב.