פרשת פנחס – כוונות טובות
בפרק כז' בפרשנו מופיע רצף האירועים הבא: 1. בקשת בנות צלופחד לרשת את נחלת אביהם. 2. אמירת ה' למשה שחייו עומדים להסתיים. 3. בקשת משה מה' שידאג למנהיג לישראל.
"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד ...תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ...וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה... וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר. יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה.
רש"י מביא מתוך דברי חז"ל שתי התייחסויות לרצף, שנראות כסותרות זו את זו:
א. "להודיע שבחן של צדיקים שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור".
ב. "כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל".
האם משה מניח בצד את צרכיו ומרוכז רק באינטרס הציבורי, בבקשה שימונה מנהיג חדש, או שהוא מונע מצרכים אישיים ומנסה לדאוג לילדיו?
ייתכן שחז"ל מלמדים אותנו, שבאותו אדם עצמו, יכולים לדור בכפיפה אחת, אינטרסים שונים. העולם והאדם מורכבים, יש בתוכנו מניעים שונים בתרכובות שונות ביניהם. המודעות אליהם יכולה לשפר את השליטה בהם, אך לא להעלימם.
אנחנו נכנסים לתקופה מתוחה בשנה, שלושת השבועות שבין יז' בתמוז לתשעה באב, וברקע, מתח גדול בחברה. חלק גדול מהשבר קשור באובדן אמון. חלקו בשל מעשי הצד השני וחלקו בשל כוונותיו. ייתכן שחלק מריפוי השבר, נעוץ ביכולת לראות באנשים עליהם אנחנו חלוקים, לא רק את האינטרסים האפלים שלהם, אלא גם את כוונותיהם הטובות.