פרשת ויגש- כיצד יש לראות את הירידה לגלות מצרים
פרשתנו מתארת את ירידת יעקב ובניו מצרימה. לאחר נתק של 22 שנים בין יוסף לאביו, מתאר יעקב לעצמו את הירידה כמפגש רגעי וחזרה לארץ:
"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת".
יוסף, לעומת זאת, מודע לכך שלמפגש יש תכלית מורחבת יותר והוא מתאר את הירידה כנדרשת לפחות לכמה שנים:
"מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף... וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ".
אולם תרגום עברי לבדיחה ידישאית אומר- אם אתה רוצה להצחיק את א-לוהים, ספר לו את התוכניות שלך. ה' מתגלה אל יעקב בדרכו למצרים ומסביר, שתכלית הירידה היא גדולה מכפי ששניהם מתארים. יש כאן תחילתה של גלות, כפי שתוארה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, אך ה' מתאר מראש את גלות מצרים, כשלב המכונן של הפיכת ישראל לעם:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה..." יש כאן אפשרות ליעקב לראות במבט על מטה-הסטורי, כיצד עזיבת הארץ ויציאה לגלות, היא ההכנה הנדרשת ליצירת העם.
משבר בעברית מקראית הוא מקום מושבה של היולדת. גם בחיינו הלאומיים וגם בחיינו האישיים, אנו חווים לעיתים תקופות משבריות, שלו היינו יכולים לראותם במבט על, היינו מבינים כיצד אלו בעצם משברי לידה חדשה.