פרשת יתרו - לראות את הקולות
מעמד הר סיני הוא המעמד המכונן שלנו כעם, בעל מטרה ויעוד בעולם. כשם שמעמד הסנה, שהתרחש באותו מקום, העניק למשה את שליחותו, כך מעמד הר סיני מעניק לנו, כעם, את שליחותנו.
כדי לעמוד על שליחותנו, ניתן לבחון את התוכן ובראשו את עשרת הדיברות, אך הפעם ברצוני להתמקד במנגנון, או בדרך בה קלטנו את שליחותנו.
בסוף מעמד הר סיני נאמר:
"וְכָל הָעָם *רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת* וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק".
התאור המופלא הזה משלב בין חוש הראיה לחוש השמיעה ויכול להיות מובן בכמה צורות, אציע אחת מהן.
חוש הראיה מוגבל לקליטה חיצונית של המציאות, אך מייצר ודאות ובהירות גבוהה. חוש השמיעה מפעיל את הדמיון והמחשבה ומאפשר לקלוט קליטה שמעבר למציאות.
ייתכן לאמר , שהמעמד הייחודי אותו חווה העם בהר סיני, כלל את האפשרות לגעת במה שמעבר למציאות בעזרת השמיעה ולהגיע בו לרמת בהירות של ראייה.
הרצון והאפשרות לגעת בחלום ובמה שנמצא מעבר באופן בהיר, מדוייק ונוכח יכולים לתרום בע"ה למלא את שליחותנו כעם .
