פרשת בלק ומוסר בעת כיבוש
בפרשתנו מופיע הפסוק: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" כוונת המשפט אינה שהעם לא מתחשב בגויים, ברוח הציטוט של בן גוריון: "או"מ שמום", אלא שעם ישראל אינו נחשב כאחד העמים, במובן שכללי המדע של חקר העמים לא חלים עליו. הישרדותו ללא ארץ, קימתו לתחיה אחרי אלפיים שנות גלות, הערבוב בין דת ללאום, אלו חלק מהדוגמאות להיותו יוצא דופן ולא עם ככל העמים. אחד הדברים שאפיינו את עמנו מראשית דרכו, זה הרף המוסרי הגבוה, שהקדים את זמנו באלפי שנים. היחס למוחלשים בחברה(גר יתום ואלמנה), היחס לעבדים, מוסר לחימה ועוד.
דווקא משום כך חשתי עלבון השבוע כשבמסגרת חגיגות "הכה את המינוי", נשלפו כנגד הרב הצבאי הראשי המיועד דברי פרשנות שלו לפרשיית "אשת יפת תואר" בשיעור שהעביר לפני מספר שנים. אינני מכיר את הרב המיועד ולא בו רציתי לעסוק, אם כי אני חייב להודות, שמאד משמח אותי שמי שעומד בראש מערכת שעוסקת בתפר שבין הלכה וצבא, לא קרא על הצבא בספרי הלכה, אלא הוביל חיילים בקרב. אני חושב שרידוד דברי התורה והצגתם באופן נטול הקשר, כמאפשרים אונס נשים בשדה הקרב, חוטא חטא חמור לאמת ולהבנת המגדלור המוסרי שמהווה התורה בתחום מוסר הלחימה. מי שרוצה להעמיק בנושא ולהבין אותו ביושר ובעומק מוזמן להשתתף בלימוד שאערוך בנושא בשבוע הבא. הוכחה לטיפולה המוסרי חינוכי המוצלח של התורה בנושא, עולה ממחקר שהעלה שצבא ההגנה לישראל הוא הצבא היחיד שבו כמעט ולא קיימת שום תופעה כזו של פגיעה מינית בנשים בעת כיבוש.
