פרשת שלח – עצמאות מבורכת
פרשת השבוע מספרת על חטא המרגלים. עשרה משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, חוזרים מהשליחות ומרפים את ידי העם מלהילחם על הארץ. הבכי שהם מעוררים בעם והחרטה על יציאת מצרים גורמת לעונש של גלות בת ארבעים שנה במדבר, מתוך הבנה שהדור הנוכחי לא יכול להיכנס לארץ. כדי להבין מה היה שורש החטא אצל עשרה ממנהיגי ישראל, ניתן להתבונן באחת מארבע המצוות, המופיעות בהמשך הפרשה, בהן ניתן לראות תיקון לשורש חטא המרגלים. כוונתי, למצוות הפרשת חלה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'... מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם".
ישנן מספר מצוות שכוללות הפרשה של חלק מהתבואה לטובת כהנים, לוויים ועניים. הייחודיות במצווה זו היא, שההפרשה אינה מן התבואה הנלקחת מהשדה, שם מובן מאליו הצורך להודות לה' על חלקו בברכת הגשמים והארץ, הפרשת חלה מתבצעת מן הבצק, אחרי שהאדם טרח ופעל והכין בעצמו את העיסה. בכך עוזרת לנו התורה להפנים, שבמקביל לעשייה האנושית נצרכת עזרה משמיים וברכת שמיים שתשרה במעשה ידינו.
ניתן לראות זאת כתיקון לחטא המרגלים, שאומנם הכירו את נסיי מצרים וידעו שיש ביכולת ה' להביס את אויבנו, אך חשבו, שמכיוון שהכניסה לארץ מעבירה אותנו למציאות של עצמאות ועשייה אנושית, היא מונעת מאתנו את הברכה והעזרה משמיים. חשיבה דיכוטומית זו, היא שגרמה להם לפחד ולחטוא. ההבנה, שיש צורך בעשייה אנושית מלאה ואחראית שתוכה שורה האמונה בעזרה ובברכה השמימית, היא מה שהיה חסר להם אז והיא נצרכת לנו גם עתה. בכל עת ובפרט בעת משבר, אנו נדרשים לקחת אחריות ולפעול באופן רציונלי ולצד זאת להיעזר באמונה כדי לשמור על אופטימיות ותקווה ,המעודדת עשייה.
