יעקב עוזב את הארץ והולך לחרן כדי להתרחק מעשיו וכדי לשאת אישה. סיפור צאתו מהארץ וסיפור בואו לחרן נותן מקום בולט לאבנים:
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַפרשת ויצא- אבן דרךבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא... וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ... וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.
וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם. וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר".
תשומת הלב המיוחדת הניתנת לאבנים והפער בין האמירה "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם" לאמירה "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו", הובילה את חז"ל לדרשה ציורית: האבנים הרבות שנלקחו, רבו ביניהן על מי יניח יעקב את ראשו עד שה' הפך אותם בצורה ניסית לאבן אחת. כדי להבין את המסר שבקשו חז"ל להעביר לנו בדרשתם, ניתן להתבונן במילים אבנים ואבן ולחלקם לשני חלקים: אב–בנים אב-בן. ניתן לאמר שזהו האתגר הגדול הרובץ לפתחו של יעקב. אברהם ויצחק, הצליחו להעמיד בן אחד בלבד שימשיך את דרכם, בנים נוספים שנולדו להם נשלחו לדרכם. יעקב לא מסתפק בלהיות אבא לבן הוא מבין שתפקידו יהיה להיות אבא לבנים כולם. לכן הוא אוסף אבנים רבות, הפיכתם לאבן אחת מבטאת את הרצון להפוך את כל הבנים השונים לעם אחד.
