פורים- להיות חלק מהסיפור
הרגע הקריטי ביותר במגילה מגיע בפרק ד', לאחר שהופצה גזירת המן ונחתמה בטבעת המלך: להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנהג ועד זקן איש ואישה ביום אחד. מרדכי שמתאבל על הגזרה, יחד עם כל העולם היהודי, מנסה לעורר את אסתר לפעולה מיידית. בשלב ראשון אסתר לא נענית, במה שיכול להיתפס כחשש לחייה, או כחשבון פוליטי קר, שאומר שלא כדאי למהר וחבל לקחת סיכון ושיש עוד זמן לפעול בדרכים דיפלומטיות, היא מנסה להדוף את הבהילות של מרדכי. היינו מצפים שמרדכי יחדד את הסכנה ויאמר לאסתר שהכל תלוי בה, אך באופן מפתיע מרדכי אומר את הדברים הבאים:
"וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".
מרדכי הביע ביטחון מוחלט בהצלה של עם ישראל. גם כשאנחנו עם הגב לקיר, יש בנו אמונה ובטחון ותחושת שייכות בטוב ובצידקת הדרך, שמאפשרים לנו לפעול בלי פאניקה. הביטחון המוחלט בהצלה של עם ישראל, היה עשוי להוביל לבטלנות, למחשבה ש"אם א-לוהים דואג להכל, אני לא צריך לפעול". אין זאת דרכה של היהדות. בסופו של דבר הוא מניע את אסתר לפעולה במילים "וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". במילים אחרות ההצלה תבוא, השאלה היא, האם את תזכי להיות שותפה לה? אם לא תזכי את מאבדת את ייעודך. אסתר מפנימה את המסר והופכת להיות חלק מהסיפור. היא מאחדת את העם בתפילה ובצום ומובילה תוכנית הצלה מתוחכמת.
בהשלכה לימינו, מרדכי לא היה פונה לציבור שבוחר שלא להתגייס ואומר להם: אם לא תתגייסו עם ישראל יושמד, אלא שאם לא תתגייסו, תהפכו להיות לא רלוונטיים. התורה וההשקפה שלכם, לא תוכל להיות גורם מוביל, כשהיא מתירה עוול מוסרי כבד כל כך. נתפלל שמתוך בטחון בנצח ישראל, נזכה להיות שותפים יחד, כל חלקי העם ולקחת חלק בישועה והצלה של עמנו ועולמנו.
