פרשות מטות מסעי
פרשות השבוע חותמות את ספר במדבר. לאחר תיאור גבולות הארץ, מורה התורה על הקצאת ערי הלוויים ולאחריהם על ערי המקלט: "תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה... וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם...".
ערכם הגבוה של חיי אדם, בעיני התורה, מחייב להגלות את ההורג בשגגה. ענישה חמורה זו, תפקידה לעצב חברה רגישה וזהירה כלפי חיי אדם ולייצר הקפדה, שתמנע את הקורבן הבא. אולם התורה מייקרת לא רק את חייו של הקורבן. בפסוק האחרון מתייחסת התורה להצלת חיי ההורג בשגגה מידי גואל הדם. מתוך חשיבות גבוהה זו לחיי אדם, נאחל לעצמנו ולעולם, שנשכיל להישמר ולהיזהר שלא להידבק, ולא פחות חשוב, שלא להדביק אחרים.
