פרשת ואתחנן
"וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ... לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ. וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".(דברים וי-יב)
הפסוק מזהיר את בני ישראל מהעובדה שלאחר כיבוש הארץ, הם יקבלו את רכוש אויביהם מן המוכן, בלי צורך לטרוח בשבילו.
מסביר ה"ספורנו":"...עושר בלי עמל... גורם ברוב(=בדרך כלל) (ל)המשך אחר התאוות, ובהן ישכח האדם את עושהו.
אבותינו או אבות אבותיהם ייבשו ביצות כיד לגור כאן. בני הדור השלישי והרביעי קבלו את הרוב מוכן. האתגר הגדול הוא לרענן ולחדש את העולם הערכי, לאפשר לדור הצעיר לגדול בעולם שאידיאלים נישאים נוכחים בו, לא רק בצורה נוסטלגית, אלא בצורה חיה ונושמת.
