פרשות תזריע מצורע "בין הצפירות" בתקופת הקורונה.
אנו נמצאים כעת בתקופה טעונה: במטען של ספירת העומר, במטען שבין יום השואה ליום הזיכרון ויום העצמאות ובמטען חדש השנה, של קורונה שהופכת הכל לשונה. בידוד, העדר טקסים, דאגה בריאותית וכלכלית, מקומית ועולמית הם רק חלק מהשינויים. לצורך הפרספקטיבה כדאי לעיין בדברים שדרש האדמו"ר מפיאסצ'נה בגטו ורשה בשנת 1940 על הפרשה שלנו. האדמו"ר התייחס לעובדה שצרעת הבתים מטמאת את הבית ומחייבת, בהמשך, לנתץ את קירותיו, אבל על פי חז"ל שבירת הבתים הביאה לגילוי אוצרות שהחביאו הכנענים בקירות. אלו דבריו בגטו:
יודעים אנו ומאמינים אנו שכל מה שה' עושה לנו, אפילו כשחס ושלום מלקה אותנו - הכל לטובה היא.
אבל כשרואים כעת שלא בייסורי הגוף לבד מלקה אותנו, אלא גם בדברים שחס ושלום מרחיקים הם אותנו ממנו יתברך, אין חדר לתינוקות של בית רבן ולא ישיבה, לא בית המדרש להתפלל בציבור ... האפשר שגם עתה כוונתו יתברך לטובה? אם לטובה - היה לו לייסרנו בדברים שיקרבו אותנו אליו...
לכן רואים בתורה, שהגם שנגע הבתים טומאה הייתה, מכל מקום עשה בה ה' שליחות לטובת ישראל, מתחילה טמאה ז´ ימים ואח"כ נתגלה המטמון.
אנו מתמודדים עם אתגר קטן לאין שיעור מהאתגר עימו התמודד עמנו בשואה, אבל היכולת שלהם לחפש את המטמון גם בתקופה חשוכה כל כך מחייבת אותנו למצוא את המטמון שלנו.
