פרשת תצווה- מתכון למנהיג ראוי
עמדת הנהגה מציבה לפני המנהיג אתגר לא פשוט. היא מקפלת בתוכה כבוד ועוצמה, אך דורשת ממנו להיות ממוקד בטובת הכלל גם כשהיא אינה טובתו. הוא צריך לנטרל אינטרסים אישיים ולשאול את עצמו מהי באמת טובת הציבור. כדי להפנים את המסר הזה מצווה התורה פעמיים על אהרון , הכהן הגדול, שהבגד הנקרא חושן ועליו כתובים שמות שבטי ישראל, לא יזוז לעולם מליבו, בבואו לשרת:
"וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד: וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד"
התורה מחדדת את המסר ואומרת, שמטרת הלבישה היא שבני ישראל יהיו על ליבו תמיד. כך ניתן להבין, שלא במעלתו של המנהיג טמונה חשיבותו, אלא בהיותו נציג הציבור, והדאגה לציבור היא הדבר היחיד שצריך להנחות אותו.
