פרשת שמות
בשבוע החולף סערה המדינה בעקבות "חתונת הדמים", בה נראים הרוקדים מניפים נשקים ושרים סביב תמונתו הנדקרת של התינוק של משפחת דאוובשה. ברצוני להעיר על כך שתי הערות בהקשר לפרשת השבוע, לגופו של עניין ובשולי העניין. התחושה המרכזית שעולה למראה התמונות היא הזעזוע, שבקרב עם שמראשיתו עמד בפני גזירות כמו: "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ"... מתגלות תופעות כאלה, של פגיעה של יחידים בחיי משפחה תמימה ומאוחר יותר שמחה ותמיכה רחבה יותר ברצח. אומנם בשולי הדברים כדאי לזכור דבר נוסף. במעמד הסנה מייעד ה' את משה להוציא את בני ישראל ממצרים. באחד השלבים שואל משה: "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" ה' עונה למשה תשובה עניינית ונותן בידו שלושה אותות, בעזרתם יוכל להשיג את נאמנות העם. אלא שבמבט שני על האותות, נראה שה' רומז למשה שמשהו לא היה בסדר בבקשתו. האות הראשון היה הפיכת מטהו של משה לנחש שגורם לו לברוח מפניו. השני הוא הפיכת ידו למצורעת והשלישי הוא הפיכת מים לדם. כל אלו אותות מאד שליליים, שלפי פשוטו של מקרא, רומזים למשה שדחיותיו וחששותיו אינם לרוחו של הקב"ה. אך חז"ל מוסיפים רובד נוסף, לאור העובדה שצרעת בתורה ניתנת כעונש על לשון הרע, ואומרים שמשה נענש על כך שדיבר רע על עם ישראל וטען שלא יאמינו לו. בד בבד עם הוקעת המעשה, לכידת הרוצחים, הבאתם לדין ודאגה לחינוך מתקן לסביבה בה גדלו, אנו צריכים להיזהר לא להכתים ציבור שלם או עם שלם כמי שבוחר בדרך הטרור.
