פרשת ויצא- אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים.
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה יציאת יעקב מבאר שבע מעניקה לפרשה את שמה. רש"י מסב את תשומת ליבנו לעובדה שאזכורה מיותר. די היה לכתוב וילך יעקב חרנה. מדוע הוזכרה היציאה? נראה שהיציאה מייצגת עבור יעקב ובכלל, את גודל האתגר. עבור יעקב היציאה היא עזיבת הארץ המובטחת ובכללה בית הוריו. אם נשתמש בדימוי של מצלמה תנ"כית, יעקב חושב שהוא יוצא "מחוץ לפריים". הוא עדיין לא מודע לכך ש"המצלמה" תעזוב את הוריו ותמשיך אתו: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ"...
היציאה מאזור הנוחות היא קשה ויש בה סיכונים, אבל היא מה שמאפשר להיפתח להזדמנויות חדשות. בפסוקים הבאים מופיעה שבע פעמים המילה "והנה". האחרונה שבהם מפגישה את יעקב עם מבוקשו- "והנה רחל". מילה זו מייצגת יותר מכל את ההפתעה וההתפתחות הבלתי צפויה. נכונות לצאת מהמרחב הבטוח והתייחסות להפתעות שנקרות בדרכך, כהזדמנויות שקוראות לך לגדול, הן מתכון להפוך את הפחד מפני "הלא נודע" להתרגשות לקראת חידוש.
