חופית שלנו

פרשת דברים שבת חזון ותשעה באב

הגמרא במסכת סנהדרין מספרת שכשראה נבוכדנצאר מלך בבל שעולה בידו להחריב את בית המקדש הוא התגאה- " יצאה בת קול ואמרה לו: עַם הרוּג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת". משמעות הדבר היא, שבזמן כיבוש ירושלים, בית המקדש כבר היה ריק מתוכן, רק המבנה נשאר לעמוד. מהו אותו תוכן שעל חסרונו אנו מתאבלים ובעתיו אנו צמים במוצ"ש הקרוב? כדי לקבל מענה, חז"ל מפנים אותו להפטרה אותה נקרא השבת: "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים... שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". בתרבויות אחרות מקדשים שמשו לעבודה אל אקסטטית, במקרה הטוב, ולזנות או קורבנות אדם במקרה הרע, התייחדה אומתנו בכך שבתוך הר הבית הייתה ממוקמת לשכת הגזית, מקום מושה של הסנהדרין- "בית המשפט העליון" של אותה תקופה. הקשר עם הא-ל, אינו רק רליגיוזי הוא אמור ליצור חברה מוסרית וצודקת וכשציון סרחה, ובמקום צדק הייתה מחסה לפושעים, היא איבדה את תפקידה. הנביא ממשיך ואומר לנו מה צריך לקרות כדי לזכות לבניינה המחודש: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". צום תשעה באב אמור לעורר בנו את הגעגוע ויחד איתו את האחריות להשיב את הצדק והמשפט לחברה.